שינוי ותמורות - הזמן יספר

 

איך השינויים העוברים עלינו יכולים לעורר שמחת חיים?

החיים כרוכים בשינוי ושינוי כרוך בתמורות.

סדנאות במהלך 2023 מתוכננות במרכזי קהילה שונים בוונקובר. תכניות להבאת הסדנה למקומות עבודה נמצאות בתחילת הדרך.

השנה ניצלתי את ההזדמנות לבחון סיפור במשפחה שלי. המציאות הכילה מרכיבים בלתי צפויים שאמנם לא תוכננו אך לא לגמרי הפתיעו. אני גר בוונקובר, BC. משפחתי הביולוגית חיה בישראל.

בסדנת מעשי הסיפורים שלי אנו חולקים סיפורים המעודדים יצירה. אמנם עיסוק באמנות יכול להיות מעורבות לכל החיים, אבל לא צריך להיות אמן כדי ליצור אמנות. יש שטוענים שכולנו אמנים. אני מציג את עצמי כמעצב. אבל זה הסיפור שלי. בסיפור שלך יש שפע של ניסיון שמזמין בחינה.

איך הסיפור הזה יכול להביא אושר לחייך?

בהכנות להעברת הסדנה שלי לציבור, הנחתי שהיא תעניין את מי שנהנים ללמוד כישורים חדשים. אם אני יכול לחלוק משהו מעקרונות היצירה שלי עם אחרים, הנגישות שלי כמעצב מתרחבת. עבודה עם אנשים מעוררת השראה וחמקמקה. יצא לי להיות מדריך בהזדמנויות שונות בחיי. לחילופי הרעיונות והתובנות כאשר אנחנו עובדים יחד יש הכוח לעודד תחושת יעוד. עם האנרגיה הזו, פריצות דרך רבות בעולם התרחשו. במישור האישי, כולנו מחפשים פריצות דרך, גדולות כקטנות.

• אתגרי האיזון בין עבודה וחיים מצריכים שבירת שגרה.
• לעתים, אבדן חיי הקרובים אלינו, לגיל, למחלה, או תאונה מעמיסים עלינו בדרכים לא צפויות.
• אפילו חגיגות יודעות להעמיס על הרגשות או התפקוד.

כל אחת מהדוגמאות שלמעלה מהווה סיפור מהחיים. האם זה הסיפור שלך? נשמע מוכר?

לפני 2022, הפעם האחרונה שאשתי ואני ביקרנו בישראל הייתה ב 2018. בנובמבר 2019 כבר הייתה לנו תוכנית למרץ 2020. בדצמבר 2019 התרוקנו מדפי נייר הטואלט בתגובה לחדשות שהגיעו מסין. בינואר 2020 התחושה עדיין הייתה של תגובת יתר, אבל בכל זאת ביטלנו את כרטיסי הטיסה שלנו והתחייבויות כספיות אחרות. חישוב ההשקעה הכרוכה ביציאה המתוכננת לישראל התברר כדבר הנכון. יהיה קל לזכור את היום, מרץ 16ת 2020. בתי, יצאה למכון הכושר בבוקר. אחר הצהריים, הזמן בו תכננתי לצאת בעצמי לפעילות, הסגר נחת על BC - בריטיש קולומביה. ואכן, היה לנו די מזל עם החזרים מלאים. עם זאת, הם היוו נחמה קטנה ביותר לנוכח מופע האימים של טראמפ ושאר הטרגדיות העולמיות של תקופתנו.

צילומים נוספים של העבודות הקשורות לסדנה אפשר לראות באינסטגרם. דפי מגזינים משמשים ליצירת אובייקטים, מקערות פשוטות ועד מיכלים מפותחים עם מכסה ושעוני קיר. האפשרויות רבות והאופק פתוח

בחצר האחורית, התמודדנו עם סכסוך הולך וגובר עם שכנים בשכירות שלמרות בקשות חוזרות ונשנות המשיכו לקיים מסיבות שבועיות עמוק לתוך הלילה. עדיין הצלחתי לתקן את מדרגות העץ הקדמיות שלנו ולייצב את המרפסת האחורית, גם היא עשויה עץ. הניסויים שלי עם אפוקסי העמידו בסלון שולחן קפה קטן. אחרי דליפות עקשניות במהלך המזיגות השונות, השולחן משמש אותנו בהנאה. משטח השולחן זוכה לצפיות סקרניות מצד האורחים שמתפעלים מאינספור החפצים שנאספו ביציקה. מסגרות מתכת ששימשו יצירת אמנות נשכחת שלי הפכו בשולחן הזה לרגליים.

לאחר חודשים של חוסר ודאות, השכנים הפורעים פונו מהבית ליד. חברותי בוועדה מייעצת של העיר ונקובר הסתכמה בפיצוץ לא לגמרי מפתיע, ובהחלט מצער, בין שתי משתתפות אחרות בה. מופע האימה של טראמפ שנמשך ארבע שנים הסתיים בחריקה של 6 בינואר 2021, שעדיין לא הסתיימה. בפברואר 2022, ולדימיר פוטין הטיל צל על כל משבר אחר בעולם עם ההשתוללות הפוליטית שלו.

לאור הטרגדיות הגלובליות הללו, המחשבה אם כן או לא להזמין כרטיס טיסה לישראל יכולה לטות מעט לכאן או לכאן. אבל ברוב המקרים, לאיומים פוליטיים יש השפעה מועטה על ההחלטה אם ליסוע או לא. בתנו התרגשה לנסות ביקור קיץ. הזיעה הצפויה ביולי בישראל לא הזיזה לה. היא עמדה לחגוג 18 מיד אחרי חזרתנו לוונקובר. האפשרויות שלנו היו מוגבלות בעיקר בזכות ההרשמה שלה ל- UVic בסתיו.

אבל לפני הביקור המתוכנן שלנו ביולי, אחי הצעיר עבר תאונת קטנוע במרץ השנה. אחותי התחילה תהליך של פרידה מבת זוגה של עשר שנים. כבר הייתי רשום לקורס מקוון שנפתח באפריל ב-BCIT. סגרתי עם המרכז הקהילתי Trout Lake על שימוש בחלל לחודשים מאי ויוני להעברת סדנת מעשי הסיפורים שלי. זו הייתה ההזדמנות לבחון את הסיפור של המשפחה שלי. הזמנתי בחטף טיסה ויצאתי לביקור לא מתוכנן מסוף מרץ עד תחילת אפריל. ניגשתי להכנות לביקור הלא מתוכנן בסקרנות לאן האירועים יובילו. חזרתי לוונקובר כדי להשלים את תכנון הסדנה ולהמשיך בקורס המקוון. ואז יצאנו לביקור המתוכנן ביולי.

האם גם לכם קורה שתכניות פשוטות מתממשות לכדי הפתעה בכל צעד של הדרך?

ביולי חזרתי עם האשה והבת לביקור המתוכנן. הביקור הקודם דרבן אותי להשקיע בתכנון כזה שיהיה מספיק גמיש להפתעות. ידענו שיהיה חם. הזמנו מקום בתל אביב לכמה ימים. גם בירושלים הזמנו מקום, שם גרה אמי מאז ומעולם, ובגפה - מאז פטירת אבי ב 2015. מספר משבצות זמן סומנו עם פעילויות שעניינו אותנו ובכך הסתיימו ההכנות. 

חוויות שדה התעופה - החלפת מטוס במהלך הדרך - היו גיהנום בשני הכיוונים. בליל הנחיתה בישראל, אמי עברה שבץ קל. שלוש המזוודות שלנו נשארו תקועות בשדות תעופה שונים בדרך. בתיקי היד היו לנו מספר פריטי לבוש שהשכלנו לארוז. היה קצת מוזר להווכח שהביקור המשיך כמעט ללא התאמות מיוחדות, אם כי הוא בפרוש נעשה מבורדק הרבה מעבר למתוכנן. שתי מזוודות הגיעו ליעדן (לרשותנו) שבוע אחרי הנחיתה בישראל. השלישית עדיין חיכתה להזדמנות שלה. ענת, אשתי, נדבקה בקוביד מספר ימים לפני הטיסה חזרה הביתה. ענבל, בתנו ואני יצאנו שליליים בבדיקה כך שעלינו כמתוכנן על הטיסה הביתה. ענת עברה לקיבוץ הוריה להסתגר שם וחזרה לוונקובר שבוע מאוחר יותר. המזוודה השלישית הגיעה לישראל כיום לפני המראת ענת, מה שהחזיר את שתיהן בשלום לוונקובר.

 פסל מתכת של יופ דה יונג במרום גולן

את הביקור ההוא תיארה ענבל, בתור הכאוטי ביותר שהיה לה עד כה (בחייה הקצרים). כפי שצוין קודם, החיים כרוכים בשינוי ושינוי כרוך במעבר. אנחנו עושים מהלך והמהלך הופך אותנו למי שאנחנו. הסיפור של השנה הזו בקושי התחיל, ובכל זאת הפרקים שלה כבר נרקמו לפני עשרות שנים.

ריצת ניקיון

אפשר להתייחס להצטברות הלכלוך ברחובות בדומה לעלים הנושרים מהעצים. חלק מהזבל אפילו לא מכוון: נייר עף ברוח; עטיפות שונות אכן נשמטות בטעות; ציפורים אוספות אשפה ממקום אחד ומשליכות אותה במקום אחר... אבל הזנחה מעשה ידי אדם נוטה לעודד הזנחה.

בספרו של מלקולם גלדוול: Tipping Point הוא דן בתהליך. אני בטוח שיש עוד המון מחקרים שמצביעים על אותה מסקנה: הזנחה מעשי ידי אדם מסכנת את החברה עד כדי מפגעים פליליים של ממש. מלקולם גלדוול, מסתבר, מקיים שגרת ריצות ארוכות. פרט שולי, אבל נוח לדרבון, בניסיון שלי לשמר שגרה דומה.

אחרי הפסקה ארוכה, התחלתי שוב עם כמה ריצות קצרות בשכונה, עד החזרה לשגרת החמשה קילומטר שלי. חלק מהשגרה הזו הוא הליכת צינון ושחרור שרירים בשבילי הפארק, סביב מגרש המשחקים ומגרש הכדורסל. זה המקום שבו ראיתי הבוקר מספרי ציפורניים, מלבד הכוסות החד פעמיות האופייניות ואריזות המזון הפזורות פה ושם. 

אני חי עם ענת ינאי בפרוור של וונקובר, העיר הגדולה במערב קנדה. משהו בדמות המכשיר החד במרחב הציבורי גרם לי לפעולה מיידית. בהזדמנויות שונות בעבר חזרתי לפארק קצת מאוחר יותר -לעשות ניקיון זריז. אני לא מתנדב בנפשי, אבל מדי פעם זה מרגיש בסדר לעשות משהו בשביל החברה.

דמותו של גיורא קפצה מיד בדמיוני. ביולי השנה, הייתי עם ענת וענבל בתנו, בביקור משפחתי בישראל. בילדותי היינו מבקרים בבית השיטה, שם חיה בת דודה של אמי. הביקור בקיבוץ תמיד הרגיש עבורי כמו בריחה במנהרת הזמן למקום קטן וחברותי. כמעט תמיד גרתי בעיר. הרגשתי לגמרי בבית באלמוניות שהעיר מספקת. ישראל היא מדינה קטנטנה והזרות העירונית אף פעם לא הפריעה לי להתחבר עם זרים. 

אמנם גם על עין השופט עוברים שינויים כמו בכל מקום אחר, אבל הוא עדיין חממה קהילתית לעומת הניכור הפרוורי אליו אני רגיל כל כך. הקיבוצים של היום הופכים בהדרגה למגוון קהילות שאינן שונות מדי מפרוורים עירוניים. יישוב חקלאי כמו עין השופט נמצא אולי רבע שעה נהיגה מיוקנעם, העיר הקרובה. מה זה אם לא פרוור?

ואכן, גיורא יוצא כל בוקר לטיול רגלי בשכונה (הקיבוץ). כשאנחנו אצלם, אני תמיד נהנה להצטרף אליו. האוויר הצח, השקט של הבוקר והפעילות - כולם נהדרים כחלק מהחופש שלי. אמרתי לגיורא (בחיבה) שאם הוא היה בעיר, הוא בטח היה מוכר כאותו זקן תימהוני שאוסף את הזבל של כולם. במציאות של ההתיישבות האנושית, לא משנה היכן אתה נמצא, מעט מאוד אנשים טורחים לנקות אחרי אחרים. זה פשוט לא עובד ככה.

אם כבר, כשהבלגן יוצא משליטה, אנשים יוצרים קבוצות התנדבות שמתאספות לעשות משהו. שם אחד שנמצא בשימוש בימים אלה הוא מסיבת ניקיון (Clean Up Party). יש אנשים שמקימים קבוצות ללא מטרות רווח וחלק פשוט נעשים פעילי שכונות. 

ביום כדור הארץ, מתקיים אירוע עולמי הקורא לאנשים להתאסף כיחידה (https://bit.ly/3PrCZmq). זה לא רעיון רע. מה שמסקרן אותי הוא שברמה האישית, אדם מוצא את עצמו מתמודד עם מחסומים מיידיים לפעולה מיידית, כלומר לאסוף אחרי אחרים בעצמך. זה פשוט לא ריאלי. אתה יכול לבלות את כל חייך באיסוף הזה וזה לעולם לא ייגמר. אתה עלול לספוג לעג מהמשפחה והחברים. ובאמת, יש לך דברים אחרים לטפל בהם.

    יבול של הליכת בוקר- יולי 9 2022

גיורא יודע את זה. והוא ממשיך לאסוף את כל מה שהוא מצליח בטיולי הבוקר שלו. כשהצטרפתי אליו, אפילו הבאתי שקית מהבית כדי להקל על איסוף האשפה שלנו. תיארתי לי שניתקל ביותר פריטים ביחד מאשר כשהוא לבדו. גיורא אמר לי שהוא מתכנן לקדם את הרעיון של מתנדבים שיקיימו תורנויות ניקיון. 

ככל שהחברה שלנו גדלה, אנו יוצרים מערכות שנועדו לשרת את הצרכים המשותפים שלנו. צרכים אלה ממשיכים להתפתח ככל שהמערכות התומכות בהם מתבססות ואז מתיישנות. האופן שבו אנו מתמודדים עם השינויים הללו משפיע על איכות החיים שלנו. ככל שהקהילה קטנה יותר, כך קל יותר לזהות את האתגרים ולטפל בהם. אבל גם בקהילה קטנה, רוב הקשיים נובעים מהאנשים המעורבים. לא כל כך בגלל אשמתו של מישהו מסוים. יותר בזכות נקודות המבט והאינטרסים השונים של המעורבים. בהתייעצויות, ההבדלים עלולים להסתיים בעימות או להיפתר לטובת כולם. אבל תהליכים דורשים זמן. 

ועד שיעבור הזמן, תמשיכו ודאי לראות את גיורא מרים בקבוק פה ועטיפה אבודה שם.

תודה גיורא וכמובן שאר פעילי הניקיון העלומים.

Light at the end of the candle 2013

Being in Israel to witness what is the start of Anat's parents' recovery and healing from the accident in Germany was a gift to take into the future. Back home in Vancouver there have been other twists and turns, ups and downs along this year and we feel fortunate to work with what we have and make the most of it.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

Stories are waiting to be told. Our wish for you all in 2014 is simple and clear:

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

Happy New Year