בעצם,
אולי אנחנו מצויים אחרי תקופה של הסתגלות, במציאות חדשה. קבוצות רצופות של נוסעי
תחבורה ציבורית, הולכי רגל ושאר חברי קהילה, מחזיקים בידם מכשיר כלשהו. עם המכשיר
הזה אחד מדבר, אחרת מתכתבת; מכשיר אחד משמש לקריאת ספרים ובמכשיר אחר מחברים
מאמרים.
כמו
הרבה חידושים שתופסים אותנו מגיבים אליהם בהסתייגות ראשונית, גם אביזר התקשורת
האלקטרוני על תצורותיו השונות זוכה למגוון קריאות ביטול ותוכחה. בין אם אני
ממשתמשי המכשיר התורן או מאלה המבחינים בו מהצד, הנטייה לפתוח במסרים ביקורתיים על
ההשלכות השליליות של התופעה מרגישה טבעית. לא עובר זמן רב בדרך כלל וגם אני בין
המשתמשים הטריים בטכנולוגיה. אולי אני ממשיך לחוש באי הנחת מהכניעה לסחף אבל מגלה
את נפלאות החידוש או אפילו את מגבלותיו.
ושוב
אני נוסע באוטובוס וחושב על הטרוניות הראשוניות שהופנו, או עדיין מופנות כלפי
"המכורים" לטכנולוגיה. ככל שהזמן עובר, המעבירים את זמנם ללא מכשיר ביד
נראים יותר ויותר כמו חסרי מעש, בטלנים: "מה, אין להם משהו חשוב יותר מלשבת
כך סתם, מבלי לעשות כלום? נוסעים באוטובוס!"
No comments:
Post a Comment